כשפרופ' יוסי שמש, קרדיולוג ומנהל מרפאה ב"שיבא", עולה על הבמה, מנתח מצבים רפואיים ומתרגם מושגים מלטינית לעיראקית, הקהל גועה בצחוק. זה כלל לא מפליא כי כמעט כל הקללות בעיראקית הן שמות של מחלות ומצבים רפואיים, החל מהראש והעיניים ועד לאיברים המוצנעים. כשהוא מחליף דמויות ותלבושות ומספר סיפורים בעברית מתובלת בערבית עסיסית, נדמה שאין לרופא הזה, שבבוקר עוד פגש מטופלים במרפאה, דבר משותף עם הדמות הבימתית שלו. אולם, כפי שהוא מעיד, סיפורים מצחיקים והומור הם חלק בלתי נפרד מחייו וכל זה אך טבעי עבורו.
פרופ' שמש, קרדיולוג בכיר, העומד בראש המרפאה לסיקור הלב ומנהל היחידה לאבחון מוקדם של מחלת לב כלילית במרכז הרפואי שיבא, תל השומר, הגשים חלום. אחרי 50 שנה שבהן לא עמד על במה, נקרתה לו הזדמנות ובהצגת יחיד שיצר, הוא מוכיח שוב ושוב שאפשר להיות גם סטנדאפיסט ולקרוע את הקהל מצחוק בלילה וגם לקבל את מטופליו במדי רופא במרפאה ביום. "המקצוע שלי הוא קרדיולוג והבמה היא תחביב. כמה נפלא שהיתה לי אפשרות להכניס גם את התחביב לסדר היום העמוס שלי", הוא אומר.
בראיון עימו מספר פרופ' שמש, חוקר ומרצה מוערך בעולם, פרופ' אמריטוס מן המניין בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, על שני העולמות, וכיצד בצד הרפואי בצד הרפואי תרם לפיתוח שיטת אבחון מוקדם לא פולשנית לגילוי מחלת לב באמצעות מכשיר CT שהיום משתמשים בה בכל העולם.
פרופ' יוסי שמש. צילום: אסף אריאלי/ דוברות "שיבא"
להתחיל מאפס
הוא בן 74, נשוי, אב לשלושה ילדים וסבא לחמישה, שעלה ארצה בשנת 1951 מעיראק. הוא היה בן שנתיים, האח הצעיר במשפחה שבה ארבעה ילדים וכמו רבים מהעולים מעיראק, המשפחה נשלחה למעברה. "אבא הצליח לארגן צריף דולף באזור מרכז סוזן דלל, אז השטח הגדול ביפו, שם חיינו במשך שלוש שנים. כשאחי הגדול כמעט החל להתחבר לפושעי הסביבה, ההורים ארזו את המטלטלים ויצאו משם", הוא מספר.
המשפחה עברה לגבעתיים ויוסי הצעיר למד בבית הספר היסודי גורדון בעיר. "בבית הספר היסודי קיבלתי חינוך מעולה", הוא נזכר. בתקופת התיכון, כמו רבים מהנערים והנערות שמשפחותיהם התקשו כלכלית, עבד במהלך היום כדי לסייע בפרנסת המשפחה ולמד בערב. "החברים מגבעתיים הלכו לתיכון קלעי ואני נרשמתי ללימודי ערב בתיכון עירוני א' בתל אביב. בבוקר עבדתי כשליח בבנק החקלאות ובארבע אחה"צ הלכתי ללמוד עד תשע בערב. הלימודים לבגרות ערב היו קשוחים", הוא מעיד. "התחלנו את הלימודים 30 תלמידים ורק שבעה סיימו אותם". בין לבין, ואם התאפשר, הוא נתן שיעורים פרטיים בפיזיקה ובמתמטיקה.
כל העומס הזה לא מנע ממנו להירשם לחוג הדרמטי של בית הספר, שהחל בערב אחרי שעות הלימודים. "כיכבתי שם, ומאוד מאוד אהבתי את זה. פעם אחת אפילו ביימתי הצגה כי הבמאי חלה ובאחת ההצגות גילמתי את הרפגון ב'הקמצן' של מולייר. בכל שנה היתה נערכת תחרות בין החוגים הדרמטיים של התיכונים ותיכון ערב עירוני א' תמיד זכה במקומות הראשונים". לקריירה הקצרה הזו תהיה כמובן משמעות בהמשך.
בעיראק היתה המשפחה במעמד חברתי גבוה. אביו, ששלט בשש שפות, היה מנהל חשבונות בממשלה העיראקית. "בישראל, כמו עולים רבים, להתחיל מאפס היה קשה מאוד וכולנו, גם אני וגם בני המשפחה, בני ובנות הדודים, כולנו עבדנו", מספר פרופ' שמש.
בעליית הגג בפריז, בדרך לסורבון
פרופ' שמש התגייס לצבא ושירת כאלחוטן מוטס בחיל הקשר. בתום השירות, בשנת 1970, נסע לאילת לעבוד בבניין והשכר שהרווחי שם הספיק למימון לימודי הרפואה שלו בחו"ל. לשאלה מדוע בחר ברפואה, הוא משיב בפשטות: "לא היה לי רקע או חלום להיות רופא, אך היה ברור לי שזה יהיה הכיוון, אולי בגלל הרצון לעזור לאנשים".
על הבחירה ללמוד רפואה בחו"ל, הוא מספר כי ציוני תעודת הבגרות שלו לא הספיקו להרשמה לבית ספר לרפואה בישראל ו"כל מי שרצה ללמוד רפואה ולא התקבל בארץ נסע באותם ימים לאיטליה. גם אני נרשמתי לברליץ (ביה"ס ללימודי שפות) כדי ללמוד איטלקית, אבל אדריאן בורוש, חברי לספסל הלימודים בתיכון, שלמד אז אדריכלות בפריז, הציע לי להצטרף אליו וללמוד שם. הוא אמר: 'תבוא לצרפת, הרמה גבוהה ויש פה ישראלים'. חשבתי לעצמי שממילא אני נוסע למקום שאני לא מכיר ולא יודע את השפה, אז אסע לפריז". המשפחה, ובעיקר אמא, שהיתה מאוד קשורה אליו, סמכה את ידיו ונתנה לו את ברכתה.
הוא הגיע לפריז ביוני וקיווה שעד לתחילת שנת הלימודים ישתלט על השפה, אותה למד ב"אליאנס פרנסז", בית הספר לצרפתית שבו למדו תיירים מכל העולם. באותה עת התגורר הסטודנט בדירת משרתים בעליית גג בקומה התשיעית ומדי יום, עם תום הלימודים, חזר לחדרו כדי להמשיך ללמוד ולשנן את השפה הזרה.
באחד הימים פגש במעונות את הסטודנט הישראלי רוני חלק, לימים ד"ר חלק, גסטרואנטרולוג בכיר ב"איכילוב". "הסתכלתי עליו כמו על מלאך, הוא סיים אז שנה שנייה וכששמע שאני לא יודע צרפתית, ניסה לשכנע אותי לנסוע לאיטליה, אך כשראה שאני נחוש בדעתי להמשיך בצרפת, פתח את המגירה, הוציא את כל חוברות הלימוד שלו והציב בפני משימה ללמוד אותן וכשישוב בסוף הקיץ יבחן אותי".
והוא למד, מבוקר עד ערב, וכשחבריו חזרו מחופשת הקיץ הם הופתעו לשמוע אותו מדבר צרפתית. הוא החל את הלימודים בבית הספר לרפואה של הסורבון (University of Paris VII - Premier cycle des etudes medicales), ובחופשת הקיץ חזר ארצה ועבד כסניטר בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. "תקופת הלימודים בפריז היתה התקופה הכי אינטנסיבית בחיי", הוא מעיד. "חברים צחקו עלי שאני לא מכיר את פריז כי הייתי ממוקד רק בלימודים".
באוקטובר 1973, מעט לאחר שהחלה שנת הלימודים השלישית בסורבון, החזירה אותו המלחמה לישראל - "בלי לחשוב פעמיים, עלינו חברי ד"ר שמואל וויהרט ואני על מטוס ובאנו". חודש וחצי לאחר שהחלה המלחמה שוחרר וחזר ללימודיו בפריז.
באחד הימים חיכה לו בתיבת הדואר מברק: "חזור מיד", כתב לו אביו, "התקבלת ללימודים בישראל". אביו, ששמע שפתחו שנתונים בבתי הספר לרפואה בארץ לאחר המלחמה, רשם אותו ללא ידיעתו לאוניברסיטת תל אביב. הבן עשה כדברי אביו, חזר ארצה ובמקביל ללימודיו החל לעבוד כאח ב"שיבא". השנה היתה 1973. "כן, השנה אני סוגר 50 שנה ב'שיבא'", הוא מציין בסיפוק.
בתום לימודיו עשה סטאז' ברפואה פנימית והתמחות בקרדיולוגיה. "ב-1982 קיבלתי מומחיות בקרדיולוגיה ומאז אני קרדיולוג קלינאי ב'שיבא', מאבחן ומטפל בחולים במחלות לב".
לקטוף את פרי העץ שנטעת
בתחילת שנות ה-90 החל פרופ' שמש להתעמק בטרשת העורקים ובעיקר, איך ניתן לאבחן אותה בצורה לא פולשנית. חקירת הנושא הובילה אותו לתגלית אדירה והוא מתאר: "המורה להתעמלות מבית הספר העממי גילתה שאני קרדיולוג והביאה אלי את בעלה לבדיקה. בכל שנה היתה מביאה מתנה ופעם אחת הגיעה למרפאה עם ספר ברדיולוגיה, מתנה עבורי. הודיתי לה וחשבתי בליבי, מה אעשה עם ספר ברדיולוגיה?! הנחתי אותו על השולחן והספר עבר ממקום למקום ואף פעם לא פתחתי אותו. אפילו ניסיתי להחליף אותו בחנות ספרים, ללא הצלחה.
"ימים לאחר מכן היתה ישיבת צוות בבית החולים ומנהל מחלקת הרנטגן, פרופ' יעקב יצחק, הציג בפנינו עבודה שנעשתה על הסתיידות בשד עם מכשיר CT חדש. במשך חודשים חיפשתי איך לעשות דימות של טרשת והנה הוא מספר על מכשיר שעושה דימות בצורה לא פולשנית של הסתיידויות. באותו ערב פתחתי את ספר הרדיולוגיה וכבר בעמודים הראשונים הופיע מולי לב עם הסתיידויות בעורקים הכליליים". באותו לילה לא ישן כלל ולמחרת חיכה לבואו של פרופ' יצחק בפתח חדרו. פרופ' שמש בדק האם המכשיר החדש שהתקבל במחלקת הרנטגן - Ultrafast CT – מתאים לבדיקת הסתיידויות של העורקים הכליליים, ומשם הכל היסטוריה.
"הנס היה שפרופ' יצחק לא ידע מה זה אולטרה פאסט CT, שהוא מכשיר מסורבל עם רזולוציה לא טובה וחשב שהכוונה למכשיר החדש שהמציאו המהנדסים של 'אלסינט' בחיפה - מכשיר CT מהיר בשיטת סריקה ספיראלית. זה היה מכשיר ראשון מסוגו בעולם ועליו עבדתי עם המהנדסים של 'אלסינט' לכימות ההסתיידויות בעורקים הכליליים".
העבודה היתה פורצת דרך, פרופ' שמש נסע והרצה בכל העולם. "הייתי ראשון בעולם בתחום דימות טרשת באמצעות מכשיר CT ספיראלי. כולם השתמשו בעבודות שלי, כתבתי המון ופיתחתי את הנושא הזה עם אחרים".
המאמץ מבחינתו היה לגרום לעולם להכיר בכך שזו הבדיקה הטובה ביותר לאבחון בלתי פולשני. "הבדיקה כולה מיועדת לאבחון ראשוני וכמו כל דבר ראשוני הוא נתקל בהרמות גבה ובזלזול, כמו חציבת מנהרה בתוך הר. לוקח שנים לחצוב ולהוציא סלעים ולבסוף כולם נוסעים במנהרה בבמהירות. חצבנו לאורך שנים אבל בזמנו זה היה משהו חדש. פרסמתי 100 מאמרים בנושא calcium score והובלתי את התחום בעולם ובארץ".
פרופ' יוסי שמש. "מדובר בבדיקה פשוטה, היא נעשית ללא הזרקת חומר ניגוד והיא מתאימה לכל מי שרוצה לדעת מהי דרגת הסיכון שלו לחלות באירוע לב". צילום: אסף אריאלי/ דוברות "שיבא"
בעולם, כולל בארה"ב, לא ידעו בתחילה מה עושים עם זה ו"רק אחרי 30 שנה של מחקרים, הקהילה המדעית שוכנעה שזו הבדיקה הטובה ביותר לאבחון טרשת ולקביעת רמת הסיכון ללקות בהתקף לב", הוא מספר. ואכן, לפני שנתיים הכירה הקהילה המדעית בבדיקה והיא נכנסה כהתוויה במניעה ראשונית ואבחון כדי לקבוע מי צריך טיפול בסטטינים, שנוטלים לכל החיים. "האבחון הזה חשוב כי לא לכל מי שיש כולסטרול גבוה יש טרשת ולהפך. מדובר בבדיקה מאוד פשוטה, היא נעשית ללא הזרקת חומר ניגוד והיא מתאימה לכל מי שרוצה לדעת מהי דרגת הסיכון שלו לחלות באירוע לב. ל-40% מהאנשים שאנחנו עושים את הבדיקה אין הסתיידויות. מי שאין לו הסתיידויות מקבל סטטינים כל חייו ללא תועלת – נשאר רק עם תופעות לוואי, ללא שום יתרון", הוא מסביר.
פרופ' שמש כתב את ההנחיות של איגוד הקרדיולוגיה הישראלית למי מיועד אבחון calcium score. "זה אחד הדברים שמאוד מעסיקים אותי", הוא מעיד. "אני עובד חצי משרה בבית החולים כפנסיונר, כמנהל מרפאת סיקור הלב לאבחון מוקדם. לגלות אנשים בסיכון לאירוע לב לפני שקורה משהו רע ולמנוע אותו, זה בשבילי כאילו זרעתי זרע של עץ שגידלתי אותו במשך 30 שנה. כל חולה שאני עושה לו את ה-CT מרגיש לי כמו פרי שאני קוטף מהעץ הזה".
חזרה לבמה
ב"יוסף יורד מהפסים", הצגת היחיד שלו, הוא מאלתר "מהכשרון שהקדוש ברוך הוא נתן לי למשחק, כתיבה וחוש הומור. אנשים תוהים איך זה שפרופ' מכובד עולה על הבמה ולא מאמינים איך אני נראה שם", הוא אומר ומעיד: "כל החיים רציתי לשוב ולהרגיש את קרשי הבמה מתחת לכפות הרגליים. היה לי חלום שאני עומד על במה, תמיד היו לי סיפורים ומחזות בראש, אך עם המחויבות לחולים ולאקדמיה לא היה לי פנאי, זמן ואומץ שנדרש לכך".
איך בכל זאת זה קרה? בתו עינב, שידעה עד כמה אבא רוצה לכתוב ולביים, קנתה לו אירוח בסוף שבוע במלון כמתנת יום הולדת והורתה לו: עזוב הכל, צא לסוף שבוע ותכתוב את המחזה שרצית לכתוב. פרופ' שמש עשה כדברה, ובסיומו של הנופש הקצר היתה בידו טיוטת מחזה, "בסגנון חנוך לויני". אולם, היצירה הכתובה לא התממשה לכדי מחזה שיוצג בתיאטראות בארץ.
בהמשך, מפגש חברתי עם יוסי אלפי, מפיק "פסטיבל מספרי הסיפורים", הוליד את ההזדמנות הראשונה לשוב לבמה. "צחקנו על המפגש בין רפואה לקללות עיראקיות. בעיראקית יהודית יש קללה שהיא אבסס בראש, אבסס בעין, אבסס בגרון וכך נודד לו האבסס עד לישבן. יש קללות למחלות פסיכיאטריות וכירורגיות ואורתופדיות - ממש ספר לימוד ברפואה", הוא מספר.
המפגש הוליד הזמנה לקחת חלק בערב מחווה ליהדות עיראק בפסטיבל. סוכם שפרופ' שמש ידבר על המפגש הראשון של יהודי עיראק עם פירות טרופיים, "כי עיראק אמנם ידועה באבטיחים ובתמרים שלה אך מי שמע שם על גויאבה?", הוא אומר. "אני יושב על הבמה, מימיני הסופר אלי עמיר, משמאלי חה"כ לשעבר רן כהן. הקהל, עולים מעיראק ואף מילה בעיראקית לא נשמעת על הבמה. ישראל מלאה באירועי תרבות ביידיש ובלדינו, אבל עיראקית? חס ושלום. כשהגיע התור שלי לדבר, לקחתי את המיקרופון ואחרי המשפט הראשון עברתי לדבר בעיראקית רהוטה. לאלפי נשמטה הלסת והקהל נשפך".
פרופ' יוסי שמש במופע "יוסף יורד מהפסים". צילום: פרטי
בתוך הקהל ישבה עליזה דיין חממה, מנכ"לית מרכז מורשת יהדות בבל, שכתבה לו בתום המופע וציינה בפניו שהוא "סטנדאפיסט מבוזבז". חממה הזמינה אותו להופיע במרכז עולי בבל באור יהודה, הפיילוט הצליח מאוד וכך נולדה ההצגה "יוסף יורד מהפסים".
"הלכתי לאחותי ולקחתי ממנה בגדים מצחיקים, מעיל קטן וכובע, עליתי לבמה ושעה וחצי אנשים געו מצחוק. סיפרתי על הקליטה בארץ, על ההוויה הישראלית ועל העבודה כרופא - הכל היה אלתור מהראש. זה היה כל כך מוצלח ומצחיק, עד שהבן שלי אבי, שלמד קולנוע, הפך לאמרגן שלי, נתן למופע שם וסגר לי הצגות".
החולים והקולגות מפרגנים
ומה אמרה הסביבה? עם בנו נוצר זמן איכות משותף וחיבור שלא היה קודם, ארנונה אשתו אמרה שזה לא מכובד, אבל הקולגות פרגנו. "זה לווה בהמון חששות, כי זה כרוך בשבירת תדמית - מה חושבים על פרופסור שעומד על במה ועושה שטויות? אבל הקולגות עודדו, 'הנה פרופסור מהשורה הראשונה עומד על במה' ו'איך היה לך אומץ לעשות את זה' ו'הלוואי עלינו'. לכל אחד יש חלום, ואת החלום הבלתי שגרתי שלי הצלחתי להגשים".
למרות שלא היה כל פרסום למופע, הוא עלה כבר 12 פעמים, כאלף איש צפו בה וגם היום, כשמזמינים אותו הוא תמיד מתייצב על הבמה, בין אם מדובר בתיאטראות קטנים או באירועים סגורים. הקהל מגוון, מגיעים גם אנשים מעדות אחרות, אך הסיפוק הכי גדול שלו הוא כשמגיעים בני הדור השני לעלייה מעיראק ואומרים לו ש"כבר שנים לא ראיתי את אמא ואבא צוחקים ככה".
פרופ' שמש עדיין מקבל חולים וחוש ההומור שלו לא נעצר במפתן הקליניקה. "זה בא ממקום מלא אהבה כדי לשבור את הקרח. המטופלים מרגישים את זה ובאים אלי גם בגלל ההומור", הוא מעיד. מה הם יכולים לשמוע ממנו למשל? למטופל, לא משנה באיזה גיל, הוא יכול לומר: "אתה עוד חי?! זה בניגוד לחוקי הטבע". הוא מאמין שבכך הוא שובר את כובד המפגש ומספר על מקרה שבו חולה התייחס אל עצמו כאל "סוס מת". פרופ' שמש ענה לו: "סוס מת? אני רואה חמור חי". במקרה אחר, מטופל הביא עימו לפגישה צילום ראש. "מה אני מבין בצילום ראש... אני מסתכל על זה בכובד ראש ואומר לו, 'אוי ואבוי'. המטופל המבוהל שואל בבעתה: 'מה? מה יש שם?' ואני עונה לו, 'לא מצאו מוח'".
ב-30 ביוני יתארח פרופ' שמש ל"שיחה בשניים" עם עליזה דיין חממה, שזיהתה את הכשרון והפוטנציאל שלו ופתחה בפניו את דלת המרכז למורשת יהודי בבל. הם ישוחחו על הדרך שעשה כילד מעברה עד הגיעו לצמרת הקרדיולוגים בארץ, על המשפחה העיראקית החרוצה שגידלה כמה פרופסורים וביניהם בן דודו, פרופ' אהרון משיח ז"ל, שהיה מנהל מחלקת כלי דם ב"קפלן" ואחיו פרופ' משה משיח, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר שניהל את בית החולים וולפסון. בשיח ישולבו קטעים מהמופע "יוסף יורד מהפסים".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
