בואו הביתה

הררי מילים נכתבו כבר על מצבת כוח האדם המצטמקת של הרופאים בישראל. זוכרים את הדו"ח של ארגון ה-OECD מיוני האחרון? שם נכתב על הזדקנות הרופאים בישראל ועל העתודות המצטמצמות של רופאים שלמדו בחו"ל בשל רפורמת יציב. מי ידע אז לחזות את הרילוקשיין, רופאים שמתמהמהים ולא חוזרים מהמתמחות או סטודנטים לרפואה שפשוט נשארים באירופה? כך, שלושה ערוצים שזולגים מהשמיכה הקצרה ממילא של מספר הרופאים בישראל, ועם המחסור העולמי ברופאים בעיקר במקצועות מסוימים, התמונה נעשית אף עגומה עוד יותר.

בניסיון לאמוד את מימדי התופעה ואת מאפייניה שוחחנו עם פרופ' רבקה כרמי, יו"ר ארגון ScienceAbroad, ארגון שפועל לשמירה על קשר ולסיוע לישראלים - מדענים, רופאים ולסטודנטים הלומדים רפואה - לשוב ארצה ופועל כעת לתווך בין ראשי מערכת הבריאות לקהל שלו.

ScienceAbroad נוסד בבוסטון בשנת 2006 על ידי ד"ר שמוליק הס וד"ר גיל בלנדר, שהיו אז פוסט דוקטורנטים, ורמי לוטם, במטרה לסייע לפוסט דוקטורנטים במדעי החיים בחזרה לישראל. שנתיים מאוחר יותר נרשם הארגון כעמותה בשם BioAbroad, לעידוד חזרה וקליטה של מדענים ישראלים וב-2016 שונה שם העמותה ל-ScienceAbroad. פרופ' רבקה כרמי, שכיהנה במשך 13 שנה כנשיאת אוניברסיטת בן גוריון, מונתה במרץ 2023 ליו"ר הארגון ומנכ"ל הארגון הוא נדב דואני.

בין היתר פועל הארגון על מנת לשמור על קשר עם ישראלים בעלי תואר שני ומעלה החיים בחו"ל וזאת באמצעות הפעלת מרכזים אזוריים, ארגון מפגשים וכנסים מקצועיים בחו”ל ועידוד יזמות טכנולוגית. לארגון אתר אינטרנט מקצועי ובו גם מדור משרות. הוא מפיק ומפיץ ניוזלטר, מנהל קבוצות דיון ברשתות החברתיות ועוד.

"אני מכירה את הארגון מיום היווסדו והייתי מעורבת בעבודתו מבחוץ. כמי שעסקה במחקר וניהול אקדמי, אך טבעי שיהיה לי קשר למדענים ולרופאים שיצאו לחו"ל במהלך הקריירה. לפני ארבע שנים פנו אלי המקימים וביקשו שאצטרף לוועד המנהל והסכמתי", מספרת פרופ' כרמי, גנטיקאית ורופאת ילדים, פרופסור לרפואה ולגנטיקה, שכיהנה כנשיאה השישית של אוניברסיטת בן גוריון וכן כדיקאנית הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון בנגב – האישה הראשונה בתפקיד.

"עד לחודש מארס האחרון, רוב החבר'ה רצו לחזור ארצה, למצוא מקומות עבודה ולבנות את חייהם בישראל. אנחנו לקחנו על עצמנו לטפל בבעיות, בחסמים ובביורוקרטיה, ואז התרגש ובא עלינו מה שאנו חווים כרגע ושינה דרמטית את כל מה שידענו"

הארגון שמחזיק במידע רב ערך, שלא לומר "נכסים" בדמות קשר ישיר באמצעות רשתות חברתיות ורשימות תפוצה של מדענים ורופאים ישראלים בחו"ל, של סטודנטים הלומדים רפואה בחו"ל ועוד, ערך לאחרונה שני סקרים בקרב סטודנטים הלומדים רפואה באירופה, שנועדו לתת למקבלי ההחלטות, קרי, משרד הבריאות, ההסתדרות הרפואית והמל"ג, תמונה מלאה יותר על מצבם ועל תופעת ההגירה.

"כ-5,000 מדענים ורופאים ישראלים רשומים בקהילות שלנו, אומרת פרופ' כרמי. "רובם נמצאים בצפון אמריקה, בארה"ב ובקנדה, אך גם באירופה, בשוויץ, בצרפת, בגרמניה ובבלגיה. חלקם פוסט דוקטורנטים וחלקם מדענים מבוססים ורופאים. זו רשת של כ-30 קהילות בכל רחבי העולם שבין השאר כוללת גם את קהילה Israel Medical Students.

בתקופה האחרונה מנסה הארגון לתווך בין ראשי מערכת הבריאות לרופאים ולסטודנטים לרפואה בחו"ל. בין השאר יצרו כנס חירום מקוון עם מנכ"ל משרד הבריאות ובכירים אחרים במערכת הבריאות בישראל בעקבות יוזמת הרילוקיישן, ערכו סקרים בקרב סטודנטים לרפואה בחו"ל והיום (ה', 17 באוגוסט) יערוך הארגון כנס בשיתוף עם ארגון הסטודנטים הישראלים לרפואה בחו"ל Aims Overseas, שהתמזג עימו לאחרונה.

"בכנס ייערכו שני פאנלים עם בכירים בהר"י, במשרד הבריאות ובמל"ג שיאפשרו להם לשמוע ולהגיב ישירות לקשיים ולבעיות הקונקרטיות של אלפי סטודנטים לרפואה ישראלים באירופה, בעיות הנוגעות להכשרה הקלינית שלהם ונושאים נוספים שאנו רוצים להציף ולהנגיש", מציינת כרמי.

מנכ"ל הארגון, נדב דואני, מוסיף: "חשוב מאוד, במיוחד כיום, לפעול להשוואת מעמדם של הסטודנטים הישראלים שלומדים במוסדות בחו"ל לסטודנטים שלומדים בישראל. עלינו לעשות כל מה שניתן כדי לעודד אותם ולתת להם סיבות לחזור לעבוד בישראל, כי מערכת הבריאות הציבורית משוועת לרופאים. אחוז הרופאים הנמצאים במערכת כיום ולמדו בחו"ל הוא גבוה הרבה יותר מבעבר, ואין סיבה שלא לשקול תמריצים רלוונטיים כדי שהרופאים לעתיד האלה יבחרו לעבוד במדינת ישראל. במסגרת הפעילות של הארגון, אנחנו מזהים שנושא המחסור ברופאים הולך לתפוס משמעות הרבה יותר גדולה בשנים הקרובות, עוד יותר ממה שהוא עכשיו, ואנחנו מתכוונים להיות גורם מעורב ומשפיע למען עתיד מערכת הבריאות בישראל".

פרופ' כרמי, האם אפשר להעריך את המימדים של תופעת ההגירה של מדענים ורופאים מישראל?

"הנושא של החזרת מדענים ישראלים נמצא כבר כמה שנים על סדר היום. לפני כמה שנים התקיים פרויקט גדול במסגרת תכנית חומש של המל'ג-ות"ת להחזרת מוחות, אך כשנגמרו התכניות, נגמרה המעורבות של הממשלה. בחודשים האחרונים מתרחש פיגוע קשה מאוד במובן של חזרה ארצה של מדענים ורופאים. בשנה האחרונה נפגשתי בארה"ב עם קבוצות מדענים ישראלים שאמרו, 'יש לנו הצעות מהארץ אבל אנחנו לא חוזרים'. מעולם לא נתקלתי בתופעה של מדען או מדענית שמקבלים הצעה ממכון ויצמן ומוותרים עליה לטובת הצעה בחו"ל. שמעתי מבכירים באוניברסיטאות ישראל על כך שמציעים לאנשים משרות והם דוחים או מבקשים הארכת שהייה בחו"ל ועכשיו אני שומעת זאת ממנהלי בתי חולים. רק השבוע שמעתי ממנהל בית חולים גדול על מספר גדול של רופאים שלו שנמצאים בחו"ל ומבקשים לדחות את החזרה שלהם.

"צפיתי שכך יקרה ויש לי אפילו הוכחה", אומרת פרופ' כרמי. "ביום לפני שעבר התיקון לחוק השפיטה (עילת הסבירות), ערכה ההסתדרות הרפואית אירוע בבנייני האומה וביקשו ממני לשאת דברים. דיברתי שם כרופאה, אבל בסוף דברי אמרתי שאני רוצה לדבר בתוקף תפקידי ב-ScienceAbroad וסיימתי באמירה שאנו מייצרים את הגלות של המאה ה-21. גלות הרילוקשיין והדרכונים הזרים.

"אין דרך אחרת לבד מעצירת החקיקה ותיקון ההרס שכבר נגרם. מה יכולים ראשי המערכת לעשות? לפחות לשמוע את המצוקה, לנסות להרגיע את החששות, להעביר את המידע מהשטח הלאה למי שמקבל את ההחלטות וללחוץ בכל דרך אפשרית"

פרופ' רבקה כרמי בהפגנה נגד מהלכי החקיקה של הממשלה. צילום: פרטי

"למחרת בערב נשלח אלי לינק לקבוצת ווטסאפ ששמה 'רופאים ורופאות לרילוקשיין'. היו שם 30 איש ובבוקר למחרת כבר 2,000 אחרים היו בהמתנה כדי להיכנס לקבוצה. לא תיארתי לעצמי שזה יהיה ככל כך גדול וכל כך מהיר. מספר הרשומים בקבוצות שבהן מחליפים מידע על רילוקשיין עומד על כ-3,000 רופאים ורופאות. נניח ש-90% מונעים מחשש זמני ולא יממשו את אופציית ההגירה, מספיק שרק 10% יממשו על מנת להבין את המשמעות של עזיבת 300 רופאים את מדינת ישראל, בעיקר על רקע המחסור במקצועות מסוימים, כמו רופאי משפחה, מחסור שקיים לא רק בישראל אלא גם בכל העולם, והרופאים שלנו נחשבים למעולים. אמנם לא פשוט להגר ולקבל רישיון עבודה כרופא בחו"ל, אבל אם יש דרכון זר לאותה מדינה, או אם סיימת לימודי רפואה באירופה, לא כל כך מסובך לקבל רישיון עבודה באיחוד האירופאי.

"בארה"ב, במדינות שאינן מרכזיות, הרבה יותר קל להסתדר וזה מסתכם בסוף במשא ומתן מול בית החולים. שמעתי אפילו על מחשבה של פנייה קבוצתית של רופאים לרגולטור במדינה באירופה בהצעה שיתקבלו כקבוצה בתנאי 'הנחות רגולטוריות'. יש, כמובן, גם רופאים ישראלים בחו"ל שמקבלים עשרות פניות ייעוץ מהקולגות מעבר לים.

"קרוב לוודאי", אומרת פרופ' כרמי, "שרוב האנשים הממלאים את קבוצות הרילוקשיין לא יממשו את הרעיון, אך מספיק אחוז קטן, שיעזבו לספרד, פורטוגל או הולנד, שבהן חסרים למשל רופאי משפחה. הרוב כרגע אוספים מידע ועדיין לא קיבלו החלטה, אבל לצערי אני מאמינה שכמה מאות מהם יעזבו".

החקיקה השפיעה על ההחלטה לחזור ארצה

בהתייחסות למספר הסטודנטים הלומדים רפואה באירופה ואינם מתכוונים לחזור לישראל, אומרת פרופ' כרמי: "רצינו לעשות את הסקר עבור מקבלי החלטות, לא כל הנתונים עובדו, אך השורה התחתונה היא שרק 30% מהסטודנטים הישראלים לרפואה אומרים שיחזרו ארצה למרות החקיקה. מעל 60% לא יחזרו או שוקלים ברצינות שלא לחזור בגלל ההפיכה המשפטית".

הסקר הראשון בקרב הסטודנטים הישראלים הלומדים באירופה נערך בשלהי יולי ונועד לקבל נתונים כלליים. בראשית אוגוסט נערך סקר נוסף, שאליו נוספה השאלה "האם החקיקה גרמה לשינוי דעתך באשר לחזרה ארצה?", והתשובות משקפות כי רבים מהסטודנטים אינם מתכוונים לחזור או שוקלים ברצינות שלא לחזור לישראל בגלל החקיקה. "לא ידוע לנו כמה מהם סטודנטים בתחילת הדרך או בסופה, שנה שנייה או חמישית, אך אחד הנתונים הברורים ביותר שעלו מן הסקר הוא שיותר מ-50% השיבו שהחקיקה ביחס לצמצום עילת הסבירות הובילה לשינוי החלטתם לגבי החזרה ארצה", מציינת כרמי.

אילו גורמים נוספים משאירים את הרופאים והמדענים הישראלים מעבר לים?

"במשך השנים למדנו להכיר את הבעיות ואת החסמים הניצבים בדרך החזרה ארצה של מדענים ישראלים. לדוגמה, על פי החוק, ישנן הטבות שהמדינה נותנת למי שמוגדר 'ישראלי חוזר' ששב ארצה לאחר חמש שנים בחו"ל. מדענים ורופאים שחוזרים אחרי שנה-שנתיים-שלוש אינם זכאים לדבר, וחלקם מחליטים למצוא סידור תעסוקתי לעצמם ולבני הזוג על מנת להשלים את התקופה בחו"ל, השלמה שתזכה אותם בהטבות המוענקות בתום חמש שנים. זו דוגמה לחסם תקנוני משמעותי לחזרה ארצה. אחרי שנתיים של עבודה, הקמנו שדולה בכנסת, בהובלת חברי הכנסת שרן השכל (המחנה הממלכתי) ואוהד טל (הציונות הדתית), שמטרתה לטפל בחסמים ובסוגיות  שזיהינו, הדורשים, בין היתר, שינוי תקנות, חקיקה, שייתנו מענה לחלקים טכניים המהווים חסמים ביורוקרטיים ואחרים לחזרה ארצה.

"אם נראה שמישהו מחכה עם שטיח אדום לרופאים חוזרים, אז זו טעות. רופא שיצא מהארץ ללא הבטחה לתקן, או חוזר ארצה ללא הצעת משרה, עלול להיות בבעיה. הייתי מעורבת במספר משאים ומתנים אינטנסיביים של רופאים שחזרו ללא תקן מובטח והתקשו להסתדר"

"בנוסף, לאורך השנים התחוור לנו יותר ויותר שחלק גדול מהמדענים נשאר בחו"ל מאחר שמספר התקנים הפנויים באקדמיה מוגבל וההחלטה היתה לכוון אותם לתעשיה בישראל. אז התברר שהתעשיה זקוקה למדענים בעלי ניסיון ניהולי ושיווקי. בהתאם, התחלנו לחשוב איך להעניק למדענים חוזרים מחו"ל כלים לעבודה בתעשיה. יצרנו הכשרות למדענים חוזרים, כולל שבוע מרוכז של חשיפה לתעשיה, שבו הם מגיעים ארצה ומשתתפים בתכנית אינטנסיבית המעניקה להם כלים שמסייעים למעבר ממחקר לניהול מדעי של חברות בתחום התעשיה.

"בשנתיים האחרונות גילינו שקיימת גם בעיה של אי חזרה של רופאים. לא ידענו שמדובר בהיקף משמעותי. ראינו את הקהילות של רופאים ישראלים בחו"ל, ישראלים שעובדים בבתי חולים בערים גדולות בצפון אמריקה, והכנסנו לפורטפוליו של הארגון גם רופאים וסטודנטים לרפואה באירופה. הסטודנטים הם עתודה של  שני שליש מכוח הרפואה בישראל, כוח אדם שאנו תלויים בו מאוד ושגם בקירבם מתגברת הנטייה להישאר באירופה.

"בשנה האחרונה, עוד לפני הבחירות, החלטנו להיכנס לתחום של רופאים משתלמים מקצועית או מחקרית בחו"ל, לפתוח גם בפניהם את התשתית ואת השירותים שהארגון מספק. אם נראה שמישהו מחכה עם שטיח אדום לרופאים חוזרים, אז זו טעות. רופא שיצא מהארץ ללא הבטחה לתקן, או חוזר ארצה ללא הצעת משרה, עלול להיות בבעיה. הייתי מעורבת במספר משאים ומתנים אינטנסיביים של רופאים שחזרו ארצה ללא תקן מובטח והתקשו להסתדר. יש בעיה כללית של תקנים במערכת הבריאות, מוסיפים בוגרים ואין תוספת תקנים בהתאם".

למרות זאת, מציינת פרופ' כרמי, "עד לחודש מארס האחרון, רוב החבר'ה רצו לחזור ארצה. נכון שלחלקם היה פיתוי גדול להישאר - כירורגים מומחים לפרוצדורות מסוימות ורופאים חוקרים מובילים, שקיבלו הצעות יוצאות מן הכלל, נשארו בחו"ל, אבל סך הכל, הרוב רצו לחזור ארצה, למצוא מקומות עבודה ולבנות את חייהם בישראל. אנחנו לקחנו על עצמנו לטפל בבעיות, בחסמים ובביורוקרטיה, ואז התרגש ובא עלינו מה שאנו חווים כרגע ושינה דרמטית את כל מה שידענו".

האם אפשר לאפיין את האנשים שרוצים לעזוב או שלא רוצים לחזור?

"אנשים שלא חזרו לפני כל האירוע הזה הם אנשים שהצעה שהם קיבלו בחו"ל הכריעה את החלטתם מבחינה כלכלית או מקצועית, מבחינת היכולות להתפתח במקצוע, יכולות לחקור או שכר מפתה. היום מדובר בכלל בסיפור אחר, היום מדובר באנשים שמאוד מאוד חוששים מהמצב הכלכלי, הבטחוני, הפוליטי, החברתי, אנשים ששואלים את עצמם לאיזו חברה אנחנו חוזרים ועד כמה המקום הזה יהיה בסוף היום פתוח ובטוח. השסע בין החלקים בחברה והקרע שבא לידי ביטוי, אפילו בצבא, גורמים לחשש גדול".

אילו נימוקים אתם שומעים מאנשים שרוצים לעזוב?

"החששות לא מסתכמים רק במקצוע ובמערכת הבריאות. יש רופאים שמדברים על כך שהם לא רוצים שהילדים שלהם, בעיקר הבנות, יגדלו במדינה שבה אין שוויון. יש אנשים שחוששים שאם לא יעשו מעשה כעת יהיה מאוחר מדי אחר כך. לנגד רבים מהם עומד התקדים של תקופת הקורונה, שבה במשך שנה וחצי אסרו בצו חירום על רופאים לעזוב את המדינה. אנשים אומרים ש'אם עשו את זה בקורונה, יכולים לשוב ולעשות זאת'. בתיאוריה, באמת הכל אפשרי".

מה דעתך על כך? האם היית עוזבת או מייעצת לילדייך לעזוב?

"אני לא שופטת אף אחד. יש מערכת ערכים ושיקולים אישיים שקשה מאוד להתווכח איתם. אני אישית לא הייתי עוזבת כי מה? ויתרנו? השלמנו עם חורבן בית שלישי? זה הזמן להתנגד. אני פועלת ואמשיך לפעול כדי לסייע לישראלים לחזור לארץ".

האם לדעתך במשרד הבריאות מודעים לחומרת המצב?

"אני מאמינה שכן. במשרד הבריאות יש אנשים רציניים מאוד, שמבינים ומקבלים פידבקים מהרופאים וממנהלי בתי החולים. וכן, יש כאלה שכועסים על כך שאנחנו מסייעים למשרד במידע, ובעיני זה תמוה, הרי זה הגוף שאחראי על מצבת כוח האדם הרפואי בישראל. יש כעת קריסה של הענף, מחסור של רופאים, וזהו הגוף שלפתחו צריך להביא את המידע. משרד הבריאות יצא עם תכנית אסטרטגית נפלאה וגרנדיוזית לפני שנתיים לטיפול במצבת כוח אדם - מה יישאר ממנה אם לא יהיו רופאים?!".

"יש ירידה מסיבית בהשקעות בחברות הזנק של טכנולוגיות רפואיות, גם פרמצבטיות וגם במכשור. אני חוזרת כעת מישיבת דירקטוריון בתחום טכנולוגיות רפואיות ואותה תמונה – אין השקעות. משקיעים, במקרה הטוב יושבים על הגדר ובמקרה הרע לא רוצים להיכנס"

לצד הכנסים והסקרים המתווכים את המידע לראשי מערכת הבריאות, ל- ScienceAbroad יש כאמור קשרים יקרי ערך עם מנהלי קהילות, מדענים, רופאים וסטודנטים לרפואה ישראלים בחו"ל. "אין לאף גוף את המידע הזה", מדגישה פרופ' כרמי. "אנו רוצים לספק את הגישה לאוכלוסיה המאוד רחבה ומגוונת הזו ואנו מקווים שבמשרד הבריאות ישכילו להבין ולתמוך ביצירת מסד הנתונים, דאטה בייס, כדי שנוכל לתת מידע מבוסס.

"המידע הזה צריך להיות בידיים של מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות, הם אלה שצריכים לייצר את הכלים לעידוד החזרה ארצה. אנחנו יכולים לתת את הפלטפורמה המקוונת – פייסבוק, טוויטר, רשימת מיילים. אנחנו עמותה שמתוקצבת על ידי פרויקטים משותפים מול משרד המדע, משרד הקליטה, הרשות לחדשנות והסוכנות היהודית, עם מעט מאוד תמיכה פילנתרופית ומהתעשיה. כעת אנו במגעים עם משרד הבריאות והג'וינט ליצירת שיתוף פעולה".

האם את מזהה פגיעה במחקר בישראל בעקבות מדיניות הממשלה?

"לאף אחד אין מידע עובדתי. מדי יום אני אמנם נתקלת במקרים, אבל הם אנקדוטות ולא מידע מאורגן. כך למשל, לא פשוט להביא היום אנשים מחו"ל לכנסים רפואיים בישראל. חלק גדול מהכנסים הם מחקריים, חשיפה של מחקרים שלנו לחוקרים מחו"ל, מחקרים קליניים, שיתופי פעולה. יש בעיה להביא היום מדענים ידועי שם לכנסים בארץ.

"קיים גם חשש גדול להמשך מימון מחקר. לדוגמה, חשש שהאיחוד האירופאי, שהוא ארגון מממן גדול מאוד, יפסיק לקבל בקשות למענקי מחקר מגופים שנתמכים על ידי ממשלת ישראל, כמו שהם עושים כעת להונגריה. חוקרים שעובדים במוסדות שנתמכים על ידי ממשלת הונגריה אינם יכולים לקבל תמיכה מהאיחוד האירופאי. זהו סיכון מאוד גדול לאטרקטיביות של המחקר והחוקרים בישראל. הפוטנציאל לפגיעה במחקר ובעיקר במחקר הרפואי הוא קריטי גם לעצם בריאות האדם בישראל, כי אם לא נוכל להשתתף במחקרים רפואיים, תרופות שמוצעות במסגרת מחקרים קליניים לא תהיינה נגישות לחולים כאן. חברות מעדיפות  להביא מחקרים למקום שיש בו יציבות שלטונית ועצמאות של מערכת משפט כי יש גם הרבה אלמנטים משפטיים במחקרים קליניים. אז למה שייקחו סיכון?".

אם מימדי הבעיה בתחום המחקר עדיין אינם ברורים, כרמי מספרת על מה שקורה בתחום ההשקעות במיזמים טכנולוגיים בתחום הבריאות: "יש ירידה מסיבית בהשקעות. אני רואה את זה בחברות הזנק של טכנולוגיות רפואיות, גם פרמצבטיות וגם במכשור. אני חוזרת כעת מישיבת דירקטוריון בתחום טכנולוגיות רפואיות ואותה תמונה – אין השקעות. משקיעים, במקרה הטוב יושבים על הגדר ובמקרה הרע לא רוצים להיכנס".

מהו הפתרון לדעתך?

"אין דרך אחרת לבד מעצירת החקיקה ותיקון ההרס שכבר נגרם. מה יכולים ראשי המערכת לעשות? לפחות לשמוע את המצוקה, לנסות להרגיע את החששות, להעביר את המידע מהשטח הלאה, למי שמקבל את ההחלטות וללחוץ בכל דרך אפשרית. הר"י הגישה עתירה שמטרתה להחריג את הבריאות מהחוק שביטל את עילת הסבירות, גם עשרות בכירים באקדמיה הגישו עתירה, שתתווסף לעתירות הקיימות ותעסוק בפגיעה האנושה במדע ובמחקר. אני בספק אם אלה יכריעו את הכף אבל הם חייבים להיות חלק מההתנגדות הנחרצת".